יש - ברחוב עמד בית,
ומדרגות תלולות בחשכת המוביל.
ישנה דלת נפתחה, זכוכית מקשקשים,
רן אור, - ושוב הסתובבתי החושך.
יש, בדמדומים זרחו חופה דלת לבנה
במסווה של "פרחים", מוברג.
יש צעדים באז אבדו ונעלמו
על המדרגות - הנורה הצהובה.
יש, בחלק העליון של החלון הביט למטה,
וילון האנג תנועה,
וזה, כמו מצח מקומט, מֵסַב
העוויה נתנה קיר - ואת העיניים…
יש, באזור הדמדומים הוא רעד לאור חלונות,
והשיר, למוסיקה ולמחול.
ברחוב - אין מילים, או שאין קול, -
רק משקפיים היו Lustres.
על המדרגות וחצר קודרת
צל מרפרף, ואת המנורה עם שחר.
לפתע נפתחה הדלת, זכוכית מקשקשים,
רן אור, ושוב נדד החושך.
1 מאי 1902
