שם, מיילל כפור הלילה,
בשנת הכוכבים מצאתי את הטבעת.
הנה האדם עולה תחרה,
היא נובעת הפנים תחרה.
הנה זה לצוף סילסולים סופת שלגים,
גרירת הרכבת הקלה כוכב,
ולנסוק סופת שלגים טמבורין,
פעמונים ומקשקש לנעים.
עם סדק אור והתפרס, -
אח, זה אומר - לא שותה ולא אוכל!
אבל בעיני, בצפון מול,
קר לי - חדשות בוערות…
ובמשך התפתלות מיידית כיסויים,
כל הכוכבים אפופים blizzards,
אתה שחית בחשכה בשלג,
הידיד שלי מההתחלה הנסתרת.
נִשׂגָב 1905
