לונה התעוררו. עיר הומה
רעשנים משם שופך אור,
הנה, הכל כל כך שקט, שם בטירוף,
יש כל הטבעות, - ואנחנו לבד…
אבל אם את הלהבה של הפגישה
זאת היתה הלהבה הנצחית והמקודשת,
לא כך היה נשפך הדיבור שלנו,
לא כך היה נשמע קולך!..
זה יכול להיות חיה אמיתית עדיין סובל,
ואושר יכול לשאת?
ב Goodbye השעה האדישה
אנחנו זוכרים עצובים מצטערים…*
14 דצמבר 1898
___________
* השירים פולונסקי.
