תחת רעש וקול מונוטוני,
תחת מהמולת העיר
אני עוזב, נשמת סרק,
סופת השלגים, לתוך החושך ואת החלל.
חתכתי את החוט של תודעה
ואני זוכר, מה ואיך…
מעגל - Snow, חשמלי, בניין,
ולקראת - האורות והחושך.
מה, אם אני, מְכוּשָׁף,
מתנדנד חוט של התודעה,
ואני חוזר הביתה מושפל, -
אתה יכול לסלוח?
אתה, אתה יודע מהי מטרה רחוקה
משואה מנח,
האם אני סולח סופת השלגים שלי,
ההזיות שלי, שירה וקדרות?
או שאתה יכול יותר טוב: לא סלחני,
שרות פעמון שלי,
כדי להפשיר לילה
מהבית הוא לא גנב?
2 פבואר 1909
