עברתי שקיעה אדמדמה,
שורות של בניינים עברו,
נכנסתי לתוך טעיות ערפל, -
אורות נדלקו לי תחנה…
לחצתי למחוץ אנוש,
כמעט לליגת המשנה לפני…
ועכשיו - העיניים וכתפיה,
ומפלי נוצות שחורות…
זה לוקח שעה מסוימת,
מבחינתה - גמד, גרור רכבת…
ואני מסתכל vosled, מאוהב,
כמו עבדים בשבי - אל התליין…
זה עובר - ולא נראה,
עריפת הזנחה…
ורק ננס מתעייף
הבט בי בחיוך.
פבואר 1908
