כאשר תחת לילד קר
חול חורקים ושלג בהיר,
לי, עצוב חינם,
אדם נוסף השפיל את עצמו.
תן מוות זה היה ברור -
במקלחת, בשירי אזכרה,
באמת בלט כתמים רשעים
עלבונות בלתי נשכחים.
אני כבר מאיים להתכווץ
ולידיה עד כה.
מדי שהתרומם ממהרים
געגועים מורעלים כלפי פנים…
החנקתי חירש זעם,
נשייה המלנכוליה תבגוד.
קבר קטן קודש
אתפלל בלילה.
אבל - להיות כורע,
תודה, עמילנים? -
לא. על תינוק, של אושר,
צר לי בלעדיך.
פבואר 1909
