המשורר, המשורר…
הוא שר והולך מסביב לבית…
וזה עצב, ורגיש, ורפיון,
כמו קודם, לבו לוקח…
ניטל חמור,
הנטל של כל החיים חי,
ואת אורך השיר ואת פשוט
זמן מרדים ו פמפרס…
אז אנחנו העתיקה,
מאז עץ העולם
ריצה,
ונבל
שרה לנו את השלג
חורף אפור שיער,
תשיר לנו שלג בחורף אפור…
שם, туда,
על השדיים שלג
אמש…
תנשום - ואת העיניים
לנצח
כדי לסגור,
כדי לסגור בזרועות הלילה…
אין דרך חזרה
תשוקה דיומא…
תראה, נראה:
מרעש חצות
זה מגיע אלינו מן הבריזה שחר…
אור אחרון
דהוי. Die.
דהוי האור האחרון של שחר.
19 אוקטובר 1913
