יורי Verkhovskaya
(עם קבלת "אידיליות ו רואינו'")
גשם דקיק, שיחות נינוחות,
מתחת מנעול צילינדר של שיער,
אור צחוק וחוטא מעט -
אחרי הכל, כפי שקרה בישיבות?
אבל כאן - כמה גאון מבריק
עם לפיד מעורפל
המתנה שלך הביאה לתוך הסתיו בביתי,
איפה אני - חרדה ועוגמת.
וביער הסתיו האכזרי
חשבתי שאתה, אני רוצה שיהיה לי
לקבלת הרמז כל שלך חדש
בשנת העתיקה, ציור עצוב.
צחקנו, מתבדח,
ולכל אחד יהיה, עשוי להיות,
באמצעות משחקיות האידיליה עצלה
לילה קינות נוגות לשחות.
סֶפּטֶמבֶּר 1910
ולרי בריוסוב
(עם קבלת "המראה של צללים")
ושוב, והרוח שלך היא שוב מסתורית
בשנת לילה משעמם, בלילה ריק
פקודות החלום שלך רק
להתרפק ולשתות משקה שלך.
שתוף שוב הנשמה קדחתנית,
והרעל, וכאב, ואת המתיקות של המשקה,
והופך את הדפים בשקט של ספר,
לחפור במראה של צללים…
תן, בעינוי ייסורים שאי אפשר לבטאה,
כאן יכה את התשוקה, עצב zmeitsya,
אירוע סערה נלהב
סוף הבטחות, רצח - תן!
חי המעונה, GLA, koverkala,
היה קל לחלום,
וגם בתחום המראה אבל
יופי קופא שקוף…
יופי ללא מילים פיקד:
יערות «, ביער. לחיות, לחיות.
בואו באגף ירה דרך הנשמה -
דם obagrit מזבח האהבה ".
20 במרץ 1912
ולאדימיר Bestuzhev
(תשובה)
כי, אני יודע: פלח הלילה otveka
קרני בלתי נראה.
אבל שום מידה של סבל אנושי,
מסונוור בלילה!
כי, אני יודע, כי הסוד - העולם יפה
(ידעתי אותך, לאהוב!),
אבל הכדור הזה של קרח הוא קשוח ויפה,
כעס, כנקמה, כמו דם!
אתה יודע, כי אור זורח,
Obъemlya אותו לתחתית,
מחפש אותנו, רוח שורקת, נמשכת
שתיקה עוד…
אבל זר, לילה אחד מושלג מלא,
מי הביט אל תוך החשכה,
חולמים, כי הוא לא האור הנצחי הלך,
קרן הגיעה לכלל מעשה.
23 במרץ 1912