D. גרביים
החלונות, רשת אבק וילון רטובה,
פרופיל אפל של אישה התכופף.
עוברי אורח גריי קשה להתגנב
רכילות ערב מטענים, אנשים עייפים נמחקו.
ישירות מול החלונות - בהיר וקשה -
עובר אורח אחד זרק מנורה קרנית.
וברשתות הגשומות - לא לבן, לא שחור -
מסתור כל - לא צעיר ולא זקן.
זה היה, החזון של הון דומם, -
בטעות, לבוא בטעות לתוך קרן.
נעלם בחזרה, היו אנשים,
נחבא אל הכלים, רפיון כנוע עננים נמוכים.
וזה - לא צפוי חדה - שמע את הקללה,
חיתוך הרצועה אם גשם:
עם ראשו הפתוח - מישהו בשמלה אדומה
הוא הרים באוויר ילד קטן…
ברייט וקשה, הקרן נפלה קבע -
ומיד האישה, בתו לילה עליז,
באלימות וראשה נחבט בקיר,
בזעקת אקסטזה, שומט את הילד בלילה…
ושעמום רטוב חזון אפור צפוף.
מישהו התנשף בקול, מנענע בראשו.
היא נשכבה על גבה, раскинув руки,
השמלה האדומה המלוכלכת, על המדרכה הדמים.
אבל מן העין הפקוחה - בעין דחף נועזת
כל חיפש מישהו בקומות העליונות…
ומצאתי - ונפגשתי וילאות החלון
עם עין של אישה תחרה כהה עם הדפס.
נפגשנו והוקפא עיני זעקה אילמות,
וברגע נמשך… הרחוב מחכה…
אבל אחרי רגע וילונות נפל על גבי,
וזה בתחתית - בעיני הציבור - הכח מת…
נפטר - ושוב ברשת הגשומה הדקה
אַדִיר וְחָזָק, קולות צורמים.
מישהו הרים את התינוק בוכה על הידיים
וזה, טבילה, בגניבה וניגב את עיניו…
אבל ובחלונות-הזכוכית שותקה ספק העליונה.
וילון לבן צמודה הנטושה ברשתות הגשם.
מישהו בעדינות ליטף את התלתל ילד רטוב.
הלכתי בשקט. וזה בכה, уходя.
ינואר 1905
