חזרתי על הבמה. מנצנצים שוב…


צחוק, ליצן, אבל אל תעזו לבכות!

חזרתי על הבמה. מנצנצים שוב
זרקורי Lone.
אני חייב לצחוק עכשיו!…
ובליבה של כמה גונחת אחד!
מה לעשות! הקהל כאן גלוי לי, -
בנשימה עצורה, מחכה…
רמפה זה - מבולבל
וזה, כנראה, אלוהים קורא!
לְהַשְׁתִיק! הרעיד משהו… כמו פעימות הלב!..
אה, Plagueheart, אל תבכה!..
קול בצלילים אוזנו…
אני עצמי לשפוט התליין!!..
.................................
התעוררתי. הקהל מוחא כפיים, קורא…
אני לא רואה אורות מדאיגים!
והיא נותנת לי זרה
סניפים לורל…

15 סֶפּטֶמבֶּר 1899

ציון:
( עדיין אין דירוגים )
שתף עם חבריך:
אלכסנדר בלוק
הוסף תגובה