צחוק, ליצן, אבל אל תעזו לבכות!
חזרתי על הבמה. מנצנצים שוב
זרקורי Lone.
אני חייב לצחוק עכשיו!…
ובליבה של כמה גונחת אחד!
מה לעשות! הקהל כאן גלוי לי, -
בנשימה עצורה, מחכה…
רמפה זה - מבולבל
וזה, בוודאי, אלוהים קורא!
דממה! הרעיד משהו… כמו פעימות הלב!..
אה, Plagueheart, אל תבכו!..
קול בצלילים אוזנו…
אני עצמי לשפוט התליין!!..
.................................
התעוררתי. הקהל מוחא כפיים, קורא…
אני לא רואה אורות מדאיגים!
והיא נותנת לי זרה
סניפים לורל…
15 ספטמבר 1899
