7
סופת השלג שסוחף ברחובות,
לֶאֱפוֹף, מסוחרר.
אני מישהו מושיט
ומישהו מחייך.
הובלות - ואני רואה: עומק,
תמצית גרניט כהה.
הוא זורם, היא שרה,
קוראים לזה, proklyataya.
אני בא ואני יוצא,
הוא קופא כמו יראת כבוד מעורפלת:
זה פשוט להמשיך הלאה Mezhuyev -
ואני יהיה פטפטת הסילון.
והוא לוחש - לא להבריח
(ואת הרצון מושמד):
"תבין: היכולת שלו למות
הנשמה oblagorozhena.
להבין, להבין, אתה לבד,
כמה מתוק הם הסודות הקרים…
חפש, תסתכל לתוך הזרם הקר,
איפה הם כל צעיר לנצח…»
בגו. לעזוב, לעזאזל, משם!
אין לענות לך, אל תפתו!
אני אצא אל השדה, בשלג והלילה,
Zabyus מתחת לשיח Rakitova!
יש רצון כל הרצונות חופשי
לא פריסטייל prinevolit,
והכאב של חולים, כאב
האם לחזור למסלול של הכיכר!
26 אוקטובר 1907
8
אה, אני מסמיק שקיעה,
מה חרדת נטישה רעה?
כל דבר בעולם - ריקוד הסחרור
ובכל פגישה בידיים רועדות!
אני רואה את לחייו החיוורים,
נכנסתי ברבור לתפוס,
אני מקשיב לדבר בגלוי,
הייתי רזה בשם האהבה!
וזה חלומות חדשים, נוודים,
Disturbed בצורה עייפה…
ובכל זאת חיתול snegovaya
לא יכול להביא לי…
nesites, עִרְבּוּל, טומי,
פתיתי שלג - חדשות קרות…
החוטים הדקים הנשמה שלי,
פורבו, Evolve, לשרוף…
אתה, קר, שלי קר, החורף שלי,
בנשמתי - יש לי תשוקה…
הפוך, לב, נזיר אנחות,
Die, Die, אתה, מזמורים…
טס שוב, זבובים, זבובים,
טבעות, ואת הפניות השלג, פיתולים,
קטועת סופה
ניצוצות שלג…
החזון לך, בריקוד העדין,
בעיצומו של חברים
עקף שלג רגיל
נוֹשֵׁר
מחזור אינסופי…
אני שומע קולות שלך פתוח,
אני רואה את לחייו החיוורים,
ביום מבט עין ברור…
כל, אני לא אספר,
אני נותן חיוך…
אושר, אושר! איתנו בליל!
אתה שוב נתיב רעוע
טוס משם…
כיסוי, שירה,
קומתו Thy היא גמישה
ענן שלג מערבולת
הקפתי,
שדדו…
