גמול

III

שחר נורא מזרח
באותן שנים, קצת יותר Alella…
ההמון בהה פטרסבורג
מלך Podobostrastno…
המונים באמת,
בשנת המדליות דלת הנהג
סוסים חמים חמורים,
שוטרים בלוח
נסענו הקהל… "הידד!"
מסתבר שמישהו קולני,
ויאמר מלך, גדול, vodyanystыy,
עם המשפחה נוסע מהחצר…
הבחנתי בקור באותה מידה - בחרדה ובשתיקה, אבל השמש זורחת טיפשית,
לפני הפסחא - שבעה שבועות,
ומן טיפות הגג הקרות
כבר בצווארונו של שלי טיפש
שרץ, בחזרה מצמרר…
לאן שלא להסתובב, כל הרוחות…
"איך חולה לחיות בעולם הזה", -
מִלמוּל, הימנעות שלולית;
רגליו של הכלב קפץ Pod,
בלש ערדליים לזרוח,
הצחנה חמוצה עם מטרים ממהרים,
ולצעקות "הנסיך": "חלוק, חלוק רחצה!»
וזה, הפנים נפגש לעוברים ושבים,
הוא היה וירק בפניו,
אם רק רוצים את אותו הדבר
עיניו לא לקרוא…

IV

אבל לפני הלילה במאי
העיר כולה הייתה שקועה בחלום,
ומרחיב את האופק;
חודש ענק מאחורי
זריקת זוהר מסתורי פנים
לפני גבולות שחר…
אה, העיירה החמקמקה שלי,
מדוע באת מעל התהום?..
האם אתה זוכר: עוזב לילה לבן
שם, איפה הים נראה הספינקס,
וגרניט חָצוּב
ראש הכיפוף כבד,
אתה יכול לשמוע: משם, משם,
כאילו דרך הים, לְהַתְרִיעַ,
עבור הרקיע של אלוהים בלתי אפשרי
ויוצא דופן עבור קרקע…
אתה שחזית את המרחק כולו, כמו מלאך
שיפודי krepostna; וכאן -
(חולמים, או מציאות) צי נפלא,
Greatly הרחבת מורדות,
פתאום hath נבה…
והוא מייסד Sovereign
זה עומד על פריגטה הראש…
כל כך הרבה מציאות לחלום…
ובכן מה אתה חולם, רוּסִיָה,
מה סערה עתידה?..
אבל בימים אלה של חרשים
לא כולם, כמובן, היו חלומות…
והאנשים לא קרו
בכיכר ברגע הנפלא הזה
(כחובב מאוחר
למהר, זקף את הצווארון)…
אבל ארגמן מטפטפים מעל שטרן
כבר מגיע היום זרח,
ודגלונים רדומים
כבר הרוח בבוקר שיחק,
Raskinulasь ללא גבול
שחר דמים כבר,
איום ארתור צושימה,
סופות רעמים תשיעית ינואר…

1911

כל השירים של אלכסנדר בלוק