1
רופא חביב אייבוליט!
הוא יושב מתחת לעץ.
בוא אליו לטיפול
וגם פרה, והזאב,
ובאג, ותולעת,
והדוב!
הוא ירפא את כולם, ירפא
רופא חביב אייבוליט!
2
והשועל בא לאיבולית:
"אוי, ננשכתי על ידי צרעה!»
וכלב השמירה הגיע לאיבולית:
"עוף ניקר לי על האף!»
והארנב בא בריצה
והיא צרחה: "הירח, חוֹדֶשׁ!
הארנב שלי נפגע מחשמלית!
השפן שלי, הילד שלי
נפגע על ידי חשמלית!
הוא רץ לאורך השביל,
והרגליים שלו נחתכו,
ועכשיו הוא חולה וצולע,
השפן הקטן שלי!»
ואיבולית אמר: "אין בעיה!
תן את זה כאן!
אני אתפור לו רגליים חדשות,
הוא ירוץ שוב על המסלול".
והם הביאו לו ארנב,
כל כך חולה, צוֹלֵעַ,
והרופא תפר את רגליו,
והשפן קופץ שוב.
ואיתו האמא הארנבת
גם אני הלכתי לרקוד,
והיא צוחקת וצורחת:
"ובכן,, תודה לך. אייבוליט!»
3
פתאום הגיע תן מאיפשהו
רכבתי על סוסה:
"הנה מברק בשבילך
מהיפופוטם!»
"לָבוֹא, דר,
בקרוב לאפריקה
ולשמור, דר,
הילדים שלנו!»
"מה קרה? בֶּאֱמֶת
הילדים שלך חולים?»
"כן-כן-כן! יש להם כאב גרון,
קדחת השנית, כּוֹלֵרָה,
דִיפטֶרִיָה, דַלֶקֶת הַתוֹסֶפתָן,
מלריה וברונכיטיס!
בוא מהר,
רופא חביב אייבוליט!»
"קַר, קַר, אני ארוץ,
אני אעזור לילדים שלך.
רק איפה אתה גר??
על הר או בביצה?»
"אנחנו גרים בזנזיבר,
בקלארי ובסהרה,
מעל פרננדו-פו,
היכן צועד היפופוטם?
לאורך הלימפופו הרחבה".
4
ואיבולית קם, איבולית רצה.
לפי שדות, אלא היערות, הוא רץ דרך כרי הדשא.
ואיבולית חוזר רק על מילה אחת:
"לימפופו, לימפופו, לימפופו!»
והרוח על פניו, ושלג, ועיר:
"היי,, אייבוליט, להסתובב אחורה!»
ואיבולית נפל ושכב בשלג:
"אני לא יכול להמשיך יותר".
ועכשיו אליו מאחורי העץ
זאבים פרוותיים נגמרים:
"לְהִתִיַשֵׁב, אייבוליט, על גב סוס,
אנחנו נביא אותך לשם במהירות!»
ואיבולית דהר קדימה
ורק מילה אחת חוזרת:
"לימפופו, לימפופו, לימפופו!»
5
אבל כאן לפניהם הים -
סוֹעֵר, רועש במרחב הפתוח.
ויש גל גבוה בים.
עכשיו היא תבלע את איבולית.
"אודות, אם אני טובע,
אם אני יורד,
מה יהיה איתם, עם החולים,
עם חיות היער שלי?»
אבל אז לוויתן שוחה החוצה:
"שב עליי, אייבוליט,
וזה, כמו ספינה גדולה,
אני אקח אותך קדימה!»
וישב על הלוויתן איבולית
ורק מילה אחת חוזרת:
"לימפופו, לימפופו, לימפופו!»
6
וההרים עומדים בדרכו,
והוא מתחיל לזחול דרך ההרים,
וההרים הולכים ומתגברים, וההרים נעשים תלולים יותר,
וההרים הולכים מתחת לעננים ממש!
"אודות, אם לא אגיע לשם,
אם אני הולך לאיבוד בדרך,
מה יהיה איתם, עם החולים,
עם חיות היער שלי?»
ועכשיו מצוק גבוה
נשרים טסו לאיבולית:
"לְהִתִיַשֵׁב, אייבוליט, על גב סוס,
אנחנו נביא אותך לשם במהירות!»
ואיבולית ישב על הנשר
ורק מילה אחת חוזרת:
"לימפופו, לימפופו, לימפופו!»
7
וגם באפריקה,
וגם באפריקה,
על שחור
לימפופו,
יושב ובוכה
באפריקה
היפופו עצוב.
הוא באפריקה, הוא באפריקה
יושב מתחת לעץ דקל
ובדרך הים מאפריקה
הוא נראה בלי מנוחה:
הוא לא נוסע על סירה?
דוקטור איבולית?
והם מסתובבים לאורך הכביש
פילים וקרנפים
והם מדברים בכעס:
"טוב, אין איבוליט?»
ויש היפופוטמים בקרבת מקום
Шватились за животики:
יש להם, בהיפופוטמים,
כואבת לי הבטן.
ואחר כך אפרוחי היען
ויז'ט, כמו חזרזירים.
אח, חרוץ, חרוץ, חרוץ
יענים קטנים ומסכנים!
וגם חצבת, ויש להם דיפטריה,
וגם אבעבועות שחורות, ויש להם ברונכיטיס,
והראש שלהם כואב,
וכואב לי הגרון.
הם משקרים ומשתוללים:
"טוב, למה הוא לא הולך?,
ובכן, למה הוא לא הולך?,
דוקטור איבולית?»
והיא נמנמה לידה
כריש שיניים,
כריש שיניים
שוכב בשמש.
אח, הקטנים שלה,
כריש תינוק מסכן,
עברו כבר שנים עשר יום
השיניים כואבות!
וכתף פרוקה
החגב המסכן;
לא קופץ, הוא לא קופץ,
והוא בוכה במרירות
והוא מתקשר לרופא:
"אודות, איפה הרופא הטוב?
מתי הוא יבוא?»
8
אבל כאן, להסתכל, סוג של ציפור
זה ממהר באוויר קרוב יותר ויותר.
אל הציפורים, מַבָּט, איבולית יושב
והוא מניף את כובעו וצועק בקול רם:
"תחי אפריקה היקרה!»
וכל הילדים שמחים ומאושרים:
"הגעתי, הגיע! הידד! הידד!»
והציפור מסתובבת מעליהם,
והציפור נוחתת על הארץ.
ואיבוליט רץ להיפופוטמים,
ומלטף אותם על הבטן,
וכולם לפי הסדר
נותן לי שוקולד,
ומגדיר וקובע להם מדחום!
ולמפוספסים
הוא רץ אל גורי הנמרים.
ולגיבן המסכנים
גמלים חולים,
והגוגול של כולם,
מוגול כולם,
גוגול-מוגול,
גוגול-מוגול,
מגיש גוגול-מוגול.
עשרה לילות איבולית
לא אוכל, לא שותה ולא ישן,
עשרה לילות ברציפות
הוא מרפא חיות אומללות
ומגדיר וקובע להם מדחום.
9
אז הוא ריפא אותם,
לימפופו!
אז הוא ריפא את החולים.
לימפופו!
והם הלכו לצחוק,
לימפופו!
ולרקוד ולשחק,
לימפופו!
וכריש קרקולה
קרצה בעינה הימנית
והוא צוחק, וצוחקת,
זה כאילו מישהו מדגדג אותה.
וההיפופוטמים הקטנים
תפסת את החיות
והם צוחקים, נשפכים -
אז עצי האלון רועדים.
הנה בא היפופוטם, ווט ופופו,
היפו-פופו, היפו-פופו!
הנה בא ההיפופוטם.
זה מגיע מזנזיבר.
הוא הולך לקילימנג'רו -
והוא צורח, והוא שר:
"תִפאֶרֶת, תהילה לאיבולית!
תהילה לרופאים הטובים!»
